קרה לכם שהתחלתם לאכול ולא הצלחתם להפסיק? שהייתם במצב שבו אתם מסתכלים על עצמכם מהצד ולא מבינים איך הבור הזה שבבטן לא מתמלא, איך לא מגיעה תחושת השובע, בלי קשר למה ולכמה שאתם אוכלים?
הבור הזה נוצר בדרך כלל בגלל אחד משני מצבים.
מצב אחד, הוא כזה שבו אולי לא אכלתם מספיק בימים האחרונים או שאכלתם מעט מידי (פצחתם בדיאטה חדשה, למשל…). יש נקודה שבה ברגע שהתחלתם לאכול, הגוף אומר לעצמו וגם לכם שזו ההזדמנות שלו להתמלא ולמלא את המאגרים לקראת הפעם הבאה שבה תחליטו לקזז ולהצטמצם. מתפתח רעב שכאילו לא ניתן להשביע וברור כבר בנגיסה הראשונה שאחריה יבואו עוד הרבה.
במצב השני, שהוא הנפוץ יותר, הבור בכלל לא קשור לאוכל ולרעב, הוא קשור לרגשות שיוצרים תחושת ריקנות: בדידות, עצבות, עלבון… כשיש בור כזה, האוכל לא מצליח למלא אותו ולכן לא משנה מה אוכלים וכמה אוכלים, הוא נשאר כפי שהיה… לפעמים, תחושות התסכול והאשמה מהאכילה הבלתי נשלטת רק מגדילים אותו יותר.
אם זה נשמע לכם מוכר, בפעם הבאה שמצב כזה קורה (ואם הוא מוכר, אז כנראה שהוא יקרה שוב) קודם כל שחררו את התסכול והאשמה, הם ממילא לא עוזרים. אחרי שסיימתם לאכול, כשאתם מצליחים לשבת לרגע בשקט ולנשום, תנסו לבדוק מה היה הטריגר, מה היה האירוע או הרגש שיצר את הבור הזה. כי במצב הזה, של החולשה, האוכל הוא זה שמנופף הכי גבוה וצועק הכי חזק "הי, אני פה לעזור, תאכל אותי…", אבל זה לא בגלל שהוא הפתרון, זה בגלל שהוא זמין או שזה מה שהתרגלתם לעשות כשקשה ויתכן שזה מה שלימדו אתכם לעשות בבית, כשהיה משבר או כשהרגשתם עצובים… הפתרון האמיתי הוא אחר לגמרי, הוא לא קשור לאכילה, הוא קשור לרגשות עמוקים, לצורך פנימי. לפעמים צריך לצאת מהבית, לשבת עם חבר, עם מישהו שיכול להקשיב, לתמוך, להכיל ולתת חיבוק חזק. לפעמים אפילו מקלחת חמה או אמבטיה יעזרו להירגע. הזיהוי של הגורם לא בהכרח ימנע את האכילה האינסופית הבאה, אבל בהדרגה ועם הניסיון, הלמידה והזיהוי של הצורך האמיתי, אפשר ללמוד לבקש את החיבוק ולתת לגוף את האוכל רק כשהוא באמת צריך אותו…
כשאתם מתחילים להרגיש את הבור בבטן, קודם כל תבקשו חיבוק.
אם הוא לא יעזור, אולי אתם באמת רעבים 🙂