מאז שאני זוכרת את עצמי "לא נעים לי"…
לא נעים לי לאחר וגם לא נעים לי להקדים.
לא נעים לי לבקש עזרה.
לא נעים לי להפריע.
לא משנה כמה פעמים אמרו לי ש"לא נעים לי" מת, מזמן… בשבילי הוא היה חי וקיים, כל הזמן.
בשנים האחרונות הבנתי שלפעמים כדי להימנע מתחושת ה"לא נעים לי" אני עושה דברים שגורמים לכך שלי לא נעים. כלומר, שהמחיר שאני משלמת כדי שיהיה לאחרים נעים, הוא ה"נעים" שלי… ואתם יודעים מה? החלטתי שזה ממש ממש לא נעים לי ושאני לא יודעת עוד כמה שנים נשארו לי על הכדור הזה, אבל הגיע הזמן שגם לי יהיה נעים.
השבוע סיפרה לי מישהי שהיא ישבה במפגש עם חברות. חברה הציעה לה לטעום משהו ובכלל לא התחשק לה, אבל היא אכלה, כי מה היה לה? לא נעים!!! אחר כך היא כעסה על עצמה, על זה שהיא עושה דברים בשביל אחרים שעושים לה לא נעים. כמובן שהבנתי אותה לגמרי…
זה הזכיר לי את הדיון הקבוע שיש לי עם הבחור המקסים שחי לצידי. בכל פעם שאנחנו יוצאים עם חברים בשעת לילה מאוחרת (20:30 – כלומר, כמעט חצות…) הוא מדגיש בפני כמה חשוב שאני אוכל עם כולם, כי כשיושבים עם אנשים במסעדה או בפאב, חשוב שהם ירגישו נעים וכשמישהו לא אוכל, ובכן, זה כנראה לא נעים להם. ואני, ש"לא נעים לי" הוא נר לרגלי, החלטתי שדי, מספיק… שאחריותו של כל אחד לדאוג ל"נעים" של עצמו.
נניח שיצאתם לדרך חדשה והחלטתם לאכול אחרת, יותר טוב, בשביל עצמכם… יציאה לבילוי עם חברים או משפחה היא אתגר בפני עצמו. לפעמים זה דורש תכנון מראש, כמו לא להגיע רעבים מידי ולבחור נכון. אם תאכלו כי לא נעים לכם, יש סיכוי לא קטן שיהיה לכם לא נעים. עצה שלי – אם למישהו לא נעים לאכול לידכם, כי אתם אוכלים משהו אחר או בוחרים לא לאכול, זה לגמרי שלו. ה"נעים" של השותפים שלכם לבילוי הוא שלהם ותלוי בהם. ה"נעים" שלכם תלוי בכם! אל תתנו ל"ללא נעים לי" לנהל אתכם.
אורח חיים בריא דורש מאמץ, מחשבה ותכנון…
המטרה שלו, בין היתר, זה שיהיה לכם טוב, שיהיה לכם נעים.
מגיע לכם שיהיה לכם נעים!